מעולם לא האמנתי שלכאן יסחוף אותי משבר ה 40 שלי!
שאני אלמד עיצוב פנים??? אומנות ?!כאילו דה!
בהחלט צריכה להעמיד למחקר את השאלה הכיצד?
1. סברה ראשונה- דיפוזיה מהתאים של אדריכל מרכוס גדעון, אל אלו שלי.
2. סברה שנייה- מוטציה גנטית, בתחום האללים העוסקים בנפש.
3. סברה שלישית- אני פשוט יוצאת מדעתי, ואולי תיכף אשוב...
בכל אופן, בפועל הביטוי הקליני כלל הרשמה לויצו חיפה. הכנת תיק עבודות ואפילו עמידה בראיון, אצל ראש החוג לאדריכלות.
ראיון שהייתי בטוחה שבחיים לא אצלח!
מסתבר שהיה כל כך טוב, שקיבלתי תשובה חיובית בו במקום ואפילו לא נדרשתי להמתין למכתב הרשמי מהפקולטה לארכיטקטורה.
"אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין".
אבל עכשיו מה עושים עם זה בעצם?
ראשית מתחילים ללמוד המוווון נושאים חדשים: שרטוט, תכנון מודלים, בניית מודלים, כיצד נערכים להגשה ובעיקר כיצד עומדים בביקורת!
המעבר הזה מלימודים עצמאיים, בעיקר באמצעות קריאה, לתחום בו אתה חשוף ומנוהל בתוך ביקורת שאחרים נותנים לך, היה עבורי מאד לא פשוט- בלשון המעטה.
מעבר מהיותי מאד בטוחה בידע המקצועי שלי, למקום סטודנטיאלי חדש - "שאלוהים ישמור"...
אבל הנה, סיימתי מחצית התכנית, ואפילו בהצלחה.
תוך כדי שיוט, למדתי להעזר ולהיתמך במוריי ומלמדיי.
למדתי להשען על בן זוגי היקר, כמלווה אישי, כאבא לבנותנו, וכן - גם כארכיטקט.
לו היה מקבל שקל עבור כל קריאת הצילו ו/או "בוא תסתכל", "בוא תבדוק",
"לחצתי על משהו ונעלם לי".... היינו רוכשים את הדירה של אהוד ברק!
מתוך המסע המופלא הזה, שמלווה בסערות, יצרים וחששות, התעורר אצלי הצורך לשתף.
מכאן התהווה הרעיון להקים בלוג בתחום האדריכלות והעיצוב.
אז זהו. מזמינה אתכם להצטרף למסע המדהים הזה. בדרך אשתף אתכם בחוויות שלי,
בידע הנרכש, בהגיגים של רעיונות חדשים ובעיקר בהרבה מאד תצלומים יפים של המסע.
טו טו טו הרכבת יוצאת מהתחנה, ואני בהחלט ממליצה לקפוץ עלייה עכשיו...
